הביאה סוזן בן אברהם

 

על רקע שתי מלחמות עולם והתפתחות של התנועות הציוניות בארץ ישראל מצד אחד ושל התנועות הלאומיות והאיסלמיות במצריים מצד האחר, קמה ב- 1879 עיתונות יהודית במצריים והצליחה לשרוד עד 1957. ע.ירושלמי מתייחס בעיקר לששים ושמונה העיתונים שהיו מיועדים ספציפית לקורא היהודי. כתובים לרוב בצרפתית וערבית, הם התבטאו גם בשפות אחרות כמו לדינו, אנגלית וגם עברית. להשלמת התמונה, המחבר מביא סקירה קצרה של עוד עשרים ושניים כתבי עת אשר פנו, על פי הסוגיות שעסקו בהן, לכל האוכלוסייה במצרים. הספר מתמקד במאפייניה של העיתונות היהודית: מי היו עורכיה ועיתונאיה אלו נושאים הטרידו אותה. לפחות בשנותיהם הראשונות, עד הצהרת בלפור, היא עסקה בעיקר בנושאים דתיים וקהילתיים. במרוצת הזמן היא הופכת ליותר פוליטית ומביעה את עמדותיה מול אירועי התקופה: עליית המשטר הנאצי או התפתחות התנועות הציוניות. אנו לומדים גם את מעמדה בתוך הקהילה היהודית ומול השלטונות במצריים, חשיבותה בהשוואה לעיתונות היהודית במזרח התיכון ובכלל, ועד נפילתה העקבות ובסמוך להקמתה של מדינת ישראל.

דרך ביוגרפיות קצרות של עיתונאיה הבולטים, הספר חושף מידע מעניין על תקופת פריחתה של הקהילה היהודית, כפי שהצטיירה במצריים בסוף המאה התשע עשרה עד להקמתה של מדינת ישראל.

כלולות בספר ביבליוגרפיה עשירה ותמונות של קטעי עיתונות המדגישות סוגיות שהדאיגו או ריתקו את דעת הקהל בתקופות שונות.