להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 שלח


טקס חידוש בית הכנסת הראשי "שערי שמיים" בקהיר
 
מאת פרופ' אריה שלוסברג
 
לאחר שמונות מרובות שהלכו והתגברו, נודע לנו שעומד להתקיים אירוע מרכזי בקהילת קהיר, עם שיפוץ בית הכנסת הגדול "שערי שמיים". הזמנה לטקס שהגיעה אלי, הייתה מעורפלת, אולי מפאת עין הרע. לאחר בעיות לוגיסטיות לא פשוטות, הגעתי לקהיר ביום 30/10/2007, ומיהרתי לרחוב עדלי, בו שוכן בית הכנסת המחודש.
הרחוב היה גדוש, כפי שהיה צפוי, באנשי ביטחון גלויים וסמויים, ולא היה מעבר לכלי רכב. קיבלתי את הזמנתי האישית ביד בדרך לא דרך. בית הכנסת צבוע מבחוץ בצבע אפור בהיר. תוך ציפייה רבה, עברתי את המפתן, לאחר בדיקת ביטחון מנומסת. מצאתי את לבית- הכנסת בצבע מחודש ומצוחצח, כשעל בסיס הבמה, היה ציור של מייסד שושלת קטאווי,שנכדו, משה פשה, בנה ב-1900 מקום תפילה מרכזי זה בקהיר. מסביב היה ציבור רב- נשים וגברים במיטב בגדיהם- בגדי חג.
מה שבלט מיד לעין, שרק מיעוט מהגברים חבשו כיפות, לאכזבתי בגדולה. גם הרב בייקר שנשא נאום ולא דרשה, בהיותו רב רפורמי, היה ללא כיפה. חבל שבמהלך הטקס כולו, לא היה ביטוי הולם ומכובד, כיאה לבית הכנסת היהודי האורתודוקסי המשופץ. היה חסר האופי היהודי: לא נערכה אף תפילה, ארון הקודש לא נפתח ולא הוצאו ספרי התורה לציבור, שהיה מנוע מלגעת, לברך ולשמוח על הקשר הבלתי- אמצעי של הסמן המובהק של יהדותנו. היה חסר חזן בלבושו החגיגי, הפיוטים של הקהילה שלנו ששרנו בנעורינו, תקיעת השופר לא הייתה מכובדת, ללא שברים וללא מיוניות. נהפוך הוא, המקהלה המוצלחת של קהילת סלוניקי, הבריטון המוכר "בלטגי" מאופרת קהיר, הנאומים הרשמיים- לא הוסיפו להרגשת יראת הקודש ולאירוע שהוא אולי האחרון של הקהילות היהודיות במצרים, אשר כמעט נעלמה. האירוע התאים יותר להתכנסות באולם שמחות, ללא אופי יהודי מובהק.
קהילת אלכסנדריה לא הייתה מיוצגת, ולא הוזמנו נציגים של גלויות יהודי מצרים המפוזרים על פני תבל. היעדרותם הגבירה והעיבה עוד יותר את הרגשת הניכור. כאמור הופיעה מקהלה יהודית מסלוניקי, ששרה שירי חול ישראליים, והטנור המהולל של האופרה של קהיר שר שירי שלום. הנאומים היו צפויים, ללא אזכור העבר המפואר של יהודי מצרים בקהיר, עם מלל רב כלפי השלטון. האירוע ירשם בתולדות הקהילה כביטוי אולי האחרון של רוח הרפאים שלה. יש לזקוף את ארגונו לזכותה של נשיאת הקהילה, גב' ויינשטיין והיהודים הנדבנים מהעולם, שאפשרו קיום השיפוץ והיום החגיגי, אך ללא אופי יהודי. הועד האמריקאי היהודי בעזרת הרב ברק תרמו לקיום האירוע.
 
 
 
 
 
המגעים שלנו, העזרה והתמיכה
במצרים נפגשנו עם מספר פקידי ממשלה כמו יועץ מיוחד לנשיא מצרים, שר החוץ, מושל אלכסנדריה, חברי המועצה העליונה לעתיקות, ומנהל הספרייה של אלכסנדריה. קיבלנו את תמיכת השגרירות הבריטית וגם את תמיכת השגרירות של ארה"ב הן בקהיר והן באלכסנדריה, בהצגת המקרה שלנו וארגון הפגישות השונות שלנו. כמובן, נפגשנו עם הקהילות היהודיות המקומיות ועם מנהיגיהם. בקהיר, כרמן ווינשטיין, ראש של הקהילה, נראה שהיא לא מקבלת כל עזרה יהודית מקומית לביצוע המשימות המנהליות שלה. מוטל עליה לנהל סדרה מורכבת יתר של דרישות מאשר באלכסנדריה, בהינתן מספר בתי הכנסת והעובדה שקהיר הוא עיר הבירה עם הרבה מבקרים יהודים וכמו כן, גם מספר שגרירויות כולל השגרירות הישראלית והאמריקנית שלפעמים נוקטות עמדה ישירה בעניינים יהודיים בקהיר. מרבית 'המלאי' שלה נמצא תחת פיקוח קפדני של המועצה העליונה לעתיקות ויש לה משימה ענקית לבצע להטוטים בין כל האלמנטים השונים.
 
יותר מכך, הקהילה של קהיר אינה בעלת האמצעים הכספיים ההכרחיים לביצוע צרכי האחזקה והשימור הדרושים. בנוסף לחך, הנטל של הדאגה לחברים הקשישים של הקהילה שמוטל עליה. הפתרון של גברת ווינשטיין לעתיד רכוש הקהילה הוא יסוד קרן בהרכב של חברים קבועים מהקהילה הבינלאומית על מנת שתהיה כתובת לשימור ההמשכיות.
ד"ר סלאמה,הנשיא של הקהילה היהודית באלכסנדריה הוא בן 92 שנה. הוא מבקר במשרדי הקהילה פעמיים בשבוע כאשר כל ביקור אורך פחות משעה בכל פעם. הוא שולט בכל הפונקציות העיקריות ישירות.
 
הוא שיפר את עיצוב השטח בסביבות בית הכנסת והנהיג משמעת שחסרה לפני תקופת הכהונה שלו. לא כמו המצב בקהיר, יש באלכסנדריה שני יהודים וגברת יהודיה שעובדים במשרדי הקהילה.
יתר היהודים באלכסנדריה הם ערב רב של נשים שנישאו לגויים או קשישים חולניים. ד"ר סלאמה נתן לנו רשות לבצע את השיפורים שעשינו באחד מבתי הקברות אבל הוא לא מצלהב להיות שותף לכל שיחה הגיונית על עתיד הנכסים המשותפים של הקהילה. 
בבריטניה היו לנו פגישות עם השגריר המצרי בלונדון, עם סיר מלקולם ריפקינד ועם לורד ז'אנר מבראונסטון.בצרפת, היולנו מספר פגישות עם פקידי משלה צרפתיים כדי להעלות את נושא אפשור הגישה לרשומות של הקהילה.
 
היו לנו מספר תגובות תומכות מהרשויות, וידענו ששר החוץ הצרפתי במהלך פגישה באו"ם העלה את הנושא הפורשות במיוחד עם שר החוץ המצרי. התקדמנו קמעה מאז חזרנו מהטיול האחרון שלנו למצרים בסוף פברואר קיבלנו את התמיכה של הרב הראשי של צרפת, רבי סיטרוק,וגם של רבי סיראט, הרב הראשי הקודם. מועצת הרבנות בצרפת קיבלה על עצמה לפעול כרשות שתנפיק תעודות בהתבסס על הרשומות, אם ההעתק יופקד בידם. רבי סיטרוק גם כתב ישירות לנשיא מוברק, בעניין שמורשת היהודית במצרים. ה- CRIF Conseil  Institutions des Representatif France de Juives  - המועצה המייצגת של המוסדות היהודיים בצרפת והנשיא שלה כתבו במיוחד מכתב תומך בנושא שלנו.
בארה"ב, המנהל של המחלקה הבינלאומית לעניינים יהודיים בוועד היהודי אמריקני הוסיף את מצרים לסקירה הרחבה שלו. הוא כבר ביקר פעמיים במצרים והיה יעיל לקבץ תמיכה לנושא זה.הוא שומר על קשר עם מספר מנהיגים רלבנטיים מסביב לעולם והיה יעיל בשידול סנטורים לכתוב מכתב לממשלה המצרית. הוא ממשיך לעקוב אחר העניין הזה במרץ ובהקדשה.
 
הג'וינט ארגון הסיוע היהודי אמריקני לפליטים יהודיים שומר על יחסים הדוקים עם הקהילות בקהיר ובאלכסנדריה ותומך בצרכים השונים שלהם. הוא מספק להם את צרכי חג הפסח, מטפל בכמה קשישים חולים שלהם ותומך בכמה מהמתנדבים שנוסעים למצרים במהלך החגים העיקריים כדי לחגוג בבית הכנסת.
 
 
כפי שמשתקף, יש הרבה גורמים המשחקים במגרש הזה ומספר מחוזות בחירה עם סדרי קדימויות שונים. הנושא המורכב ביותר הקשה לפענוח הוא המוטיבציה של הרשויות המצריות והמטרות הקשורות לעניין הזה.כפי שניתן להבין, אנחנו לא מעניקים ציון גבוה למסך הרדאר של המצרים. הם מתרכזים בשמירה על השם הטוב שלהם בחוץ לארץ ובשמירה על אוירה רגועה ובטוחה. הם גם רגישים לדעת הקהל במצרים. זה מעניין לציין שהפעולות החיוביות של הקשויות 0חידוש של בתי כנסת ומחשבה על הקמת מוזיאון יהודי) מובלות על ידי הפוטנציאל למשוך יותר תיירים וגם לשפר את המעמד של המצרים בעולם. עניינים שאין להם השפעה יותר רחבה, כמו הרשומות, בתי הקברות וטיפול בעניין ההמשכיות, לא קיבלו אותו סדר עדיפות.
האגודה שלנו מריעה לכל האלמנטים החיוביים שעוזרים לשמר את המושרת שלנו במצרים. אנחנו מכירים את המאמצים שהושקעו כדי להגן על הנכסים האלה ואנחנו מקווים שהנציגות שלנו תוביל לפתרון מקיף ארוך טווח. אנחנו מעריכים את כל התמיכה שאנו מקבלים מה- AJE ואנו מעודדים אותך לתרום את המאמצים שלך והרעיונות שלך להשיג את היעדים האלה.
 
המסמך המובא הינו אישור מארגון גג יוצאי מצרים בישראל, משנת 1973, המעיד כי "...פרינץ אברהם בן יוסף ... נשלח למחנה ריכוז ע"י שלטונות מצרים באשמת פעילות ציונית בצרים בתאריך 6.48... תקופת המעצר והנזק החומרי והנפשי שנגרמו לנ"ל, נרשמו כחוק..." על החתום מצד שמאל מזכיר אסירי ציון, ברוך בלבול (זמיר).המסמך באדיבות פרופ' אריה שלוסברג.